אמון מקיף אותנו, אך איננו רואים אותו

מאמר זה הוא תקציר של מאמר באתר אקבן (akban.org)

אנחנו מבינים אמון באופן שגוי. זה מוזר מאוד, אנחנו רואים בטבע רק את האלמנטים התחרותיים ומחמיצים את שיתוף הפעולה, מבחינה רגשית אנחנו רואים באמון רק בחירה פשוטה: לתת אמון או לא.

כשאני אומר "אני סומך על הבריסטה שלי", למה אני מתכוון? אני סומך עליו שיכין אספרסו, אבל לא שינהל את הכספים שלי. סומך עליו שיתן לי עודף נכון, אבל לא שישמור על הילדים שלי. זה לא קשור לבריסטה שהוא יותר או פחות ראוי לאמון; זה קשור לכך שאמון הוא הרבה יותר מורכב מהחלטה בודדת. הוא קשור גם ליכולות וגם לדרכים בהן היכולות מגיבות עם יכולות אחרות.

אמון הוא לא בינארי

אנחנו מתייחסים לאמון כמו למתג: דלוק או כבוי, יש לי אמון, אין לי אמון. אבל אמון הוא יותר כמו מערכת אקולוגית, מטריצה - רשת של חלקים תלויים הדדית.

חשבו על בנק. אני סומך עליו שישמור על הכסף שלי בבטחה, יעבד עסקאות, ישמור על פרטיות, יספק דוחות מדויקים, ויציית לחוק. כל אחד מאלה נשען על יכולות, מערכות יחסים ומערכות אימות שונות. רשת שהיא הרבה יותר מההצהרות בפרסומת של הבנק.

המורכבות הזו ברורה עוד יותר בדוג'ו של אקבן. כששותפים לאימון סומכים זה על זה, הם סומכים על מטריצה של יכולות: מיומנות טכנית, שליטה פיזית, ידע טכני, ויסות רגשי, מודעות למצב, ותקשורת ברורה. אם אפילו אחד מהחוטים האלה נקרע, מטריצת האמון נחלשת.

אמון בפעולה יומיומית

אני מסתכל בסלולרי שלי, מזמין קפה, ונוהג בפורד פוקוס הישן שלי (2009!) - בלי לשים לב לרשתות האמון העצומות שהופכות את הפעולות האלה לאפשריות.

הקפה שלי? אלפי אנשים ביבשות שונות סמכו זה על זה כדי לתאם את ההופעה שלו בבית הקפה. חקלאים סמכו זה על זה בתהליכי הגידול והאיסוף. חברות ספנות סמכו על קברניטים, מלחים ולוחות זמנים. קמעונאים סמכו על ספקים.

לעתים רחוקות אנחנו רואים את רשתות האמון האלה. כמו אויר לנשימה, אנחנו מבחינים באמון רק כשהוא חסר. שרשרת אספקה נשברת, תשלום נכשל, תקן מופר - ופתאום אני מקבל אישור לתיאוריה של "העולם רע" (אוי ואבוי, הבריסטה הכין אספרסו גרוע! בזה אנחנו מבחינים בקלות!).

כל אחד מחיבורי האמון האלה מייצג אנשים אמיתיים שמקבלים החלטות אמיתיות ראויות לאמון. כל רכיב בטלפונים שלנו, כל שורת קוד, כל תקן ופרוטוקול דרש ממישהו לסמוך על מישהו אחר, על המיומנות, היושרה והאמינות של הרבה אנשים.

איך משפרים אמון

אמון הוא לא האמת של הצהרה. הוא מטריצה של תלות, אמיתות, יכולות, מערכות יחסים ומערכות מקושרות. כל אלמנט תומך באחרים, כמו ענן שלא סתם מופיע משום מקום - הוא דורש מים, אדים ותנאים אטמוספריים נכונים כדי להיווצר.

התלות ההדדית הזו נמצאת בכל מקום. יש מושג בודהיסטי שאני אוהב ועוזר לי להבין את זה: פרטיטיהסמוטפדה, או התהוות מותנית. הוא מצביע על איך כל דבר מתהווה בתלות בדברים אחרים - שום דבר לא קיים בבידוד.

באמון, כמו בחיים, כל דבר תלוי במשהו אחר. השליטה הפיזית של שותף לאימון תלויה בוויסות רגשי. ויסות רגשי תלוי בתקשורת ברורה, שתלויה בהבנה הדדית, שנשענת על ידע טכני - ידע שחוזר ותומך בשליטה פיזית. אף אחת מהיכולות האלה לא מתפקדת בבידוד. יחד, הן יוצרות שלם עמיד ומקושר.

חוק הג'ונגל הוא לא תחרות; הוא שיתוף פעולה. אמון, כמו תלות הדדית, הוא המטריצה הנסתרת של החיים - במיוחד החיים המודרניים - מטריצה שמחברת יכולות, מערכות יחסים ומערכות. אני מציע לעצמי שאלמד לראות מערכות אמון בבהירות, שאטפח אותו איפה שהוא שבור, ושאוכל להרחיב אותו כדי לענות על המורכבויות הגדלות של העולם שלנו.